אנו מראות כי:
· הטענה הנשמעת מפי תומכי השינויים המשטריים לפיה בארצות הברית נבחרי הציבור הם אלה שבוחרים בכל השופטים היא גם שגויה וגם מטעה.
· בצד השופטים הפדרליים, מכהנים בכל מדינות ארצות הברית שופטים במספר ערכאות. במדינות ארצות הברית קיימות שיטות מגוונות למינוי שופטים, ונשיא ארה"ב אינו מעורב באף אחת מהן.
· גם במקרה של מינוי בידי הנשיא, לעניין שופטים פדרליים, נדרש בחוקת ארה"ב אישור של הסינאט: בכך יש בלם חשוב, שכן הרוב בסינאט יכול להיות בידי המפלגה היריבה.
· אין לשכוח קיומם של בלמים אחרים, החסרים בישראל: לענייננו, קיום שני בתי מחוקקים ומבנה פדרלי.
· כמו כן, קיימת ביקורת על הפוליטיזציה של מינוי השופטים במבנה הפדרלי, אולם תיקון החוקה הוא מעשית בלתי אפשרי לאור דרישות הרוב המכבידות, שאין סיכוי ממשי לעמוד בהן בשל הגיוון החברתי והקיטוב הפוליטי.
· לפיכך, הטענה לפיה בחירת שופטים בישראל בידי הקואליציה היא מודל התואם למודל האמריקאי – היא כזב.