הצעת נוסח ראשונית לתיקון חוק יסוד: הממשלה שהופצה ביום 11.1.2023 על ידי יו״ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, מבקשת לקבוע את עצמאותה של הממשלה ושרי הממשלה בקביעת עמדתם המשפטית, לרבות הקביעה כי עמדה משפטית שתינתן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או היועץ המשפטי המשרדי, לא תחייב את הדרג הפוליטי, וכי הוא רשאי לפעול בניגוד לה. הצעה זו מעוררת שלל קשיים, עקרוניים ופרקטיים. היא תאפשר לדרג הפוליטי לבצע מעשים לא חוקיים, ללא כל ביקורת פנימית על פעולותיו. היא תחשוף את המשרד הממשלתי ללחץ של קבוצות אינטרס שהשפעתן לא תיחסם על-ידי הגורמים המקצועיים. היא תביא לאובדן האמון הציבורי במערכת שעד כה הוסדרה כמערכת א-מפלגתית ומקצועית. אובדן האמון ייגרם אף מעצם העובדה שהממשלה והשר אינם כפופים אפקטיבית למגבלות החוק. ההצעה גם תשבש את עבודת המשרד הממשלתי, שיתקשה לתפקד כאשר השר יורה להתעלם מחוות דעת משפטית. היא גם תחשוף את עובדי המשרד לסיכונים משפטיים בעקבות התעלמותם מעמדת המערך המשפטי.
ההצעה לא תביא לשיפור המשילות. ללא ביטחון משפטי, היא תקשה על הדרג הפוליטי להתנהל, והמעורבות השיפוטית בהחלטות המשרד רק תהיה נחוצה ומוצדקת יותר בעקבות העדר גושפנקה משפטית לפעולות המשרד, שכן פעולה בניגוד לייעוץ המשפטי לא נוכל ליהנות מחזקת התקינות. לבסוף, יש לראות הצעה זו במסגרת המארג הכולל של השינויים שעל הפרק. החלשת מערך הייעוץ המשפטי בפני עצמו לא מבטלת את קיומם של מנגנוני פיקוח חיצוניים. ואולם, לא רק שמנגנוני פיקוח חיצוניים חלשים באופן כללי, אלא שהם יספגו מכה נוספת בעקבות הרצון להחלישם עוד יותר במסגרת השינויים השונים שעל הפרק. אף אם יש מדינות בהן הייעוץ המשפטי אינו מחייב את הממשלה, השוואות אליהן נדונו לכישלון, משום שבמדינות אלה קיימים בלמים אחרים ונוספים על כוחו של הרוב ועל כוחה של הממשלה, בלמים שלא קיימים בישראל או שמבוקש לבטלם.