top of page
  • Twitter
  • Youtube

פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה

منتدى محاضري القانون من أجل الديمقراطية

The Israeli Law Professors’ Forum for Democracy

פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה

منتدى محاضري القانون من أجل الديمقراطية

The Israeli Law Professors’ Forum for Democracy

אין אקדמיה בלי דמוקרטיה – מה זה בעצם אומר? פגיעת ההפיכה באקדמיה ובסגל האקדמי - נייר עמדה #42

עודכן: 19 באפר׳ 2023

בנייר עמדה זה אנו מתייחסים לפגיעה הצפויה באקדמיה הישראלית ככלל, ובמוסדות האקדמיים, בסגל האקדמי ובזכויות הסטודנטים בעקבות השינויים המשטריים, בפרט.


אנו מוצאים כי:


● לאור הניסיון הבינלאומי, ההסכמים הקואליציוניים בישראל, הצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת וכן הכרזות של שרים בממשלת ישראל – עולה חשש מוחשי שהמחקר וההוראה במוסדות האקדמיים בישראל עלולים להיפגע באופן מהותי בעקבות הרפורמות המקודמות בימים אלה, ושעקב כך יחול פיחות של ממש במעמדה האקדמי של ישראל בקרב אומות העולם.

לפגיעה זו משמעויות קשות גם לדמוקרטיה הישראלית בכללותה – שכן אין דמוקרטיה בלי אקדמיה, נוכח התפקיד המיוחד של האקדמיה בקידום הדמוקרטיה. ככל שתעמיק הפגיעה באקדמיה כך תהיה ההפיכה לבלתי ניתנת לתיקון.

● בהיעדר רשות שופטת עצמאית ואפקטיבית, לא תהיה לציבור האקדמי ולציבור הסטודנטים/ות דרך להגן על עצמו מפני כוחו של השלטון, למשל, בפגיעה צפויה בשוויון, בחופש אקדמי ובחופש ביטוי.

● ישנה סכנה אמיתית לפגיעה בסגל האקדמי – הן בביטחון התעסוקתי, באפשרויות התעסוקה ובתנאי ההעסקה של הסגל, והן ביכולתו לקדם מחקר אקדמי איכותי וחופשי.

● פגיעה מיוחדת צפויה לקבוצות מסוימות בתוך הסגל האקדמי, כגון אנשים מהסגל הזוטר, סגל שלפני קביעות, נשים, פלשתינים ועוד.

המוסדות האקדמיים עצמם ייפגעו בצורה חדה באופנים שונים, בין השאר, בתקציביהן, באיכות המחקר, ביכולתם לגייס אנשי סגל מהשורה הראשונה בעולם לקידום המחקר, באיכות הסטודנטים/ות שיבואו בשעריהם ועוד.

● הרפורמה עלולה לפגוע גם בזכויות הסטודנטים, הן ביכולת שלהם להנות מההגנה המוקנית להם לעסוק במחקר על פי העקרון של החופש האקדמי והן ביכולת להשתתף בפעילות מחאתית בקמפוסים. היא אף עשויה לגרום לסטודנטים מוכשרים שלא ללמוד בישראל לאור הסכנה לפיחות במעמד ההשכלה הגבוהה.


מהלכי הקואליציה עתידים לפגוע באופן קשה במעמדה של האקדמיה הישראלית, בעצמאותה, באיתנותה, וביוקרתה. פגיעה זו תחלחל למישורי החיים השונים, בכלכלה, בחברה, בלכידות החברתית, ובסופו של דבר בעצם האפשרות להפוך את המגמה ולהביא לחיזוק מחדש של דמותה הדמוקרטית של ישראל. חלון ההזדמנויות לעצור שקיעה זו קטן, ויש לפעול במהירות ובאחריות כדי להבטיח שיסודה ההשכלתי והדמוקרטי של ישראל לא יאבד.


האמירה ״אין אקדמיה בלי דמוקרטיה״ אינה סתמית. ראשית, מדדים בינלאומיים של איכות אקדמית מוכיחים קשר הדוק בין מצוינות אקדמית לבין פעילותה של אקדמיה בדמוקרטיה-ליבראלית. שנית, בהמשך לאמור, ניסיונן המר של מדינות אחרות שעברו מהפכות הדומות לזו שעוברת כיום מדינת ישראל אף הוא מבסס את הקביעה הזו, שכן בכולן נמצא כי תהליכים של הצרת האוטונומיה של מוסדות אקדמיים שפועלים בתחומן הביאה לדרדור במצבם הכללי של מוסדות אלה ובאיכותם. שלישית, וברמה העמוקה ביותר, תוקף האמירה נלמד מהבנה בסיסית של המצע התרבותי שעליו פורח המחקר האקדמי. שהרי בעת המודרנית הפכו המוסדות להשכלה גבוהה לחוד החנית ביצירת ידע פורץ גבולות ובאיתגור דרכי חשיבה מקובלים, וזאת הודות לדרך החקירה והדיון האקדמיים, המושתתים על ביסוס הולם של טענות וחשיבה ביקורתית, שהמדינה הליברלית מעודדת.

לנוכח כל האמור, מתבהרת נכונותה האמירה הקושרת בין דמוקרטיה לאקדמיה. בהקשר הישראלי בכלל ובהקשרה של המהפכה המשטרית בפרט, עולה, כבר היום, חשש אמיתי לפגיעה באקדמיה. זאת, נוכח הצעות חוק שעומדות על הפרק, הוראות רלוונטיות בהסכמים קואליציוניים, אמירות של שרים בממשלה, וכן עמדות, שהביעו ארגונים הפועלים בצמוד לממשלה הנוכחית, כגון ״פורום קהלת״ ותנועת ״אם תרצו״, מהם ניתן ללמוד על מגמה ברורה להצרת האוטונומיה (החלקית) המוקנית כיום לאקדמיה והגברת מעורבות הממשלה במהלכיה. אחריתה של מגמה זו היא אחת – פגיעה קשה באקדמיה הישראלית, במחקר האקדמי בארץ, בחברות וחברי הסגל האקדמי, בציבור הסטודנטיות והסטודנטים, ומעל הכל: פגיעה בחברה, בכלכלה, בבריאות, בתרבות ובחברה האזרחית בארץ. נטען גם כי לא רק שבלי דמוקרטיה אין אקדמיה, אלא שבלי אקדמיה אין שגשוג. ועוד נוסיף ונטען כי בלי אקדמיה אין דמוקרטיה.

האקדמיה מהווה בסיס חשוב בחברה. מעבר לתפקידה בהשכלה הגבוהה ובהכשרה של כוח אדם מקצועי, יש לה תפקיד חשוב במחקר המקדם את החברה, הכלכלה, הבריאות, התרבות והחברה האזרחית. מחקרים אמנם מתקיימים גם בתעשייה, בשוק, ועל ידי ארגוני החברה האזרחית, אך למחקר האקדמי יש אורך נשימה שאין למחקרים במקומות האחרונים, והוא אינו מונע ממניעים כלכליים או פוליטיים. מכאן עיקר חשיבותו. מדינה שאין בה מחקר ארוך טווח היא מדינה שאינה זורעת זרעים לעתידה. דוגמאות לתוצרים של המחקר האקדמי אפשר למצוא לרוב, כולל בתחומי הגנטיקה וההייטק. החופש האקדמי, הנתמך במשטר דמוקרטי-ליברלי, הוא מרכיב חשוב בהצלחת האקדמיה – יותר מ90% מהזוכים בנובל במדעים המדויקים נולדו במדינות דמוקרטיות, ומתוך אלה שלא נולדו בדמוקרטיה, הרוב המכריע היגר למדינה כזו ופעל בה. ואם להפנות לדוגמא רלוונטית במיוחד, 11 זוכי פרס נובל במדעים מדויקים נולדו בהונגריה – אבל רק אחד מהם גם חי ופעל בה.

עקרון החופש האקדמי מעוגן היום בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, אשר קובע כי מוסד אקדמי מוכר "הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". ואולם, להוראה זו אין מעמד חוקתי וניתן לשנותה בין במישרין ובין באמצעות חוק אחר ברוב רגיל. האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות בישראל תלויות מאוד בשלטון המרכזי הן מבחינת תקציבית (מרבית תקציבן מגיע מהממשלה באמצעות הועדה לתכנון ולתקצוב), והן מבחינה ניהולית (כפיפות למועצה להשכלה גבוהה). תלות זו מאפשרת לממשלה לפגוע בחופש האקדמי של האוניברסיטאות בצורה פשוטה יחסית גם ללא שינוי בחוק, למשל על ידי איום לפגוע בתקציבן.

לאקדמיה יש תפקיד קריטי בחברה דמוקרטית. מעבר לתפקידה במחקר, השכלה גבוהה, ובהכשרה של כוח אדם מקצועי, יש לה תפקיד חשוב ביצירת מרחב אינטלקטואלי לביקורת על השלטון וביצירה של ידע אמין. האקדמיה מייצרת מנגנוני שיח שיכולים לבקר את המשטר באופן המבוסס על ידע אמין אודות הנעשה בעולם ואודות מהלכי השלטון. היא אף מהווה מרחב פיזי שבו יכול להתקיים שיח פוליטי ביקורתי של סטודנטים וסגל. כתוצאה מכך, המעבר משיטת משטר דמוקרטית-ליברלית לשיטת משטר בעלת מאפיינים טוטליטריים מאופיין במקרים רבים גם בפגיעה באוטונומיה ובחופש של המוסדות האקדמיים, שכן האקדמיה גם מגנה על הדמוקרטיה. ואכן, האמירה שעימה פתחנו פועלת גם בכיוון ההפוך: "אין דמוקרטיה ללא אקדמיה": במדינות בהן אין אקדמיה חופשית בדרך כלל גם אין דמוקרטיה.

הניסיון שנצבר בזירה הבינלאומית בעשורים האחרונים, בצירוף המגמות הלא מוסתרות של הקואליציה הנוכחית, מצביעים על כך שיש סיכוי סביר ביותר שהשינויים המשטריים המקודמים בימים אלה יפגעו בעתידה של האקדמיה בישראל, וזאת במספר רובדים משלימים: 1. פגיעה במוסדות ההשכלה הגבוהה; 2. פגיעה צפויה בסגל האקדמי בכל הנוגע לתנאי ויחסי העבודה, כולל הגבלת החופש האקדמי, אפשרויות קידום מחקר עצמאי ואף סכנה לביטחון התעסוקתי; 3. פגיעה בחופש האקדמי של סטודנטיות וסטודנטים שעוסקים במחקר; 4. פגיעה ביכולת של הסגל האקדמי וסטודנטים להשתתף בפעילות מחאתית במרחב הפיזי של הקמפוסים. כל אלה לא רק ידרדרו את האקדמיה, אלא אף יפגעו, כאמור, בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ובעוצמתה החברתית-כלכלית.

מסמך זה נועד לתת פירוט קצר על תהליכים דומים שהתרחשו בעולם וכן על התרחשויות בישראל כדי להמחיש את הפגיעה שאנו מתריעות ומתריעים לגביה.


לנייר העמדה המלא:


מס׳ 42 אין אקדמיה בלי דמוקרטיה-תיקון
.pdf
הורידו את PDF • 973KB




Comments


Commenting has been turned off.
bottom of page